פיסטולה - ריפוי

אני משתפת כאן בדמעות התרגשות את סיפורו המדהים של איתן.  לפעמים הבחירה בחיים היא כל כך חזקה שהיא מנצחת הכל.  לאחר שהרופאים הזהירו את איתן שכנראה הוא צפוי להתמודד עם פיסטולה שתלך ותחזור ותוביל אותו לחיים שלא ניתנים לשליטתו, האיש הזה הוכיח כאן שהכל אפשרי .  לאחר חצי שנה של מאבק ניצח איתן את הפיסטולה בעזרתו של ד"ר בהט בהודו.  לרגע אחד איתן לא איבד את חוש ההומור והתקווה שלו, שתי תכונות מדבקות שגורמות לכל מי שפוגש אותו לחייך אל מול החיים. אני ממליצה לקרוא את הסיפור של איתן. לקרוא ולהפנים את האומץ והנחישות ואת הידיעה שאפשר. אפשר לנצח את הפיסטולה גם אם זה מסע שמתחיל בצעד אחד, בצעד שהוא החלטה ברורה לנצח! אז קבלו את סיפור הניצחון של איתן: ב 19 לדצמבר 2018 לאחר 3 ניתוחי אבצס שנפרשו על גבי 10 חודשים, אני יוצא מבדיקת TRUS באחד מבתי החולים הנחשבים בארץ ואני מבין שאני עומד להיכנס לעולם של אי וודאות וסבל אינסופיים. למחרת בבוקר אני מגלה את הפוסט של נעמי שרון ומיכל המלאכיות של הפיסטולה ואני שולח לנעמי את המייל הבא: "שלום נעמי, קראתי את מה שכתבת וז...

הי לכולם .  כשעזבתי את הודו שאלתי את ד"ר בהט בדמעות " איך נעזור לכולם? איך אפשר לעזור לכל מי שסובל מהדבר הנוראי הזה להרפא? לקבל חזרה את חייו?"... והוא חייך חיוך נבוך חיבק אותי ואמר " אנחנו לא... אבל אנחנו יכולים לעזור לכל מי שרוצה ובוחר להירפא"... היום ואולי גם שם, בהודו, הבנתי שלבחור להירפא זאת בחירה. היא לא תמיד קלה... וככל שהדרך קשה יותר כך הבחירה היא עמוקה יותר...ואולי גם מדגישה כמה המרחק היה גדול יותר...  זו דרך ואין כאן הוקוס פוקוס... וכמו כל דרך היא שונה ומשתנה מאדם אחד לשני, אך למרות שהדרך שונה ההחלטה והבסיס שלה הם תמיד מאותו מקום... אני רוצה להירפא!  די לסבל... ואני מוכן\ה לעשות כל מה שצריך . מאז שפתחתי את הדף בלוג הזה אני לא ממש מתחזקת אותו... למה?  פשוט כי חזרתי לחיים מלאים ומאושרים.... בקרוב אני חוגגת שנתיים לחיים החדשים שלי שכוללים עבודה,אמהות וזוגיות חדשה ומאושרת... זה לא רק שהפיסטולה שלי נרפאה... התחושה היא שחלקים הרבה יותר עמוקים שלי נרפאו ואני חופשיה לא רק מפיסטולה :)...  במשך החשיפה הזאת, של הסיפור שלי בבלוג הזה, הרבה ד...

השיבה מהודו קוראים לי שרון ואני אוהבת לקרוא ספרים ולחקור. אני בת 43, גרה בבקעת אונו עם בעלי ושלושת ילדיי המקסימים, ואם זה מעניין מישהו אני גם מהנדסת. לא כל כך יודעת איך להתחיל לכתוב סיפור כל כך ארוך ומורכב. אבל את סיפור הפיסטולה שלי חייבים לספר. הבטחתי לנעמי שאני אהיה המנצחת השלישית שתפרסם את סיפורה בבלוג שלה, ואני מתכוונת לקיים, כדי שכל מי שסובל מהמחלה הזאת שהורסת לגמרי את איכות החיים יוכל לקבל עוד אינפורמציה ועוד זווית ראיה. ואם על הדרך יהיו גם רופאים ועוסקים בתחומי הרפואה שיקראו את הסיפור ויפתחו את הראש והמחשבה לכיוונים חדש, זה בכלל יהיה מעולה. אני מתנצלת מראש – זה יהיה ארוך... לא בגלל שאני חופרת (טוב, גם בגלל זה), אבל בעיקר בגלל שהפרטים הקטנים התגלו בהמשך כחשובים ואפילו קריטיים. אני מבטיחה לשבץ תמונות יפות מהודו גם במקומות לא קשורים במהלך הסיפור, רק בשביל שתהיה לכם אתנחתא אומנותית מהחפירות והקידוחים. למי שלא רוצה את כל הפרטים, יש פרק "השורה התחתונה" בהמשך הקובץ. הסיפור שלי מתחיל בשנת 2014 עם אבצס בישבן. כואב למגע, נפוח, מקשה על הישיבה, ולאט לאט הולך ו...